2016 בקולנוע

שנה עמוסה בגיבורי על, דרמות שנוגעות בלב, הופעות מדהימות וסרטים ישראלים ברמה בינלאומית - שנת 2016 בקולנוע אמנם לא הייתה מעולה, אך ללא ספק סיפקה לנו את הסחורה.
 

סיכום שנת 2016 בקולנוע

שנת 2016 הייתה שנה בכלל לא רעה בקולנוע. כלומר, יצירות מופת גדולות לא תמצאו כאן; אך מבחינת הכמות, אין ספק שזו השנה עם הכי הרבה סרטים מעולים שאני זוכר מאז 2010, כנראה. וזה נראה כל כך רחוק שזה מעציב. בכל זאת, היו לנו הרבה דברים טובים השנה; זאת הייתה שנה נפלאה לז'אנר הקומיקס, וכמעט כל סרט קומיקס שיצא בה היה נהדר וכזה שכולם העריכו (חוץ ממך, יחידת המתאבדים. אולי תתאבד?). זאת גם הייתה שנה מדהימה לקולנוע הישראלי, עם ככל הנראה הסרט הזוכה בפרס אופיר הכי קרוב למועמדות לאוסקר שיכולנו להגיע אליה לאחרונה, וזה כמובן "סופת חול". במסגרת הסרטים ההוליוודיים הרגילים, הייתה שנה כמעט מופתית; מצאתי את עצמי בוכה השנה בקולנוע לא פעם ולא פעמיים, כשבד"כ כמות הפעמים שאני בוכה בשנה שואפת לאפס. אז בכל זאת, הנה סיכום שנת 2016 בקולנוע:


הפוסטר הטוב של השנה: "7 דקות אחרי חצות"

ישנם אנשים שלא יודעים, אבל פוסטר הוא אחד מהמניעים הכי גדולים לצפייה בסרט קולנוע כיום. אמנם אותנו, חובבי קולנוע ותיקים, זה פחות מעניין, אך אנשים אשר מסתכלים בתמונה קטנה בעיתון או בפוסטר שתלוי על קופות הקולנוע, יש לדברים הללו השפעה רבה. אינני יודע איך הסרט "7 דקות אחרי חצות" כי עדיין לא צפיתי בסרט המדובר (והאמת שהוא גם ממש לא נראה סרט טוב במיוחד), אך הפוסטר שלו נהדר; כזה המערב - נוסטלגיה מקסימה, ילדות ואפלוליות קודרת. לזה קוראים עיצוב אמנותי מוצלח. 

אגב, השנה ויתרתי על הקטגוריה הזו, אך אם הייתה כזו: הפוסטר של "סארו: הדרך הביתה" הוא ללא ספק הפוסטר הגרוע של השנה. הוא כל כך גרוע שלא אוכל לפרסם אותו, מהסיבה הפשוטה: הוא פשוט מספיילר את הסרט. ברצינות, מי שיביט בפוסטר הזה לפני הצפייה, חווייתו תיפגם. מי שממש מרגיש צורך, הנה, תהנו לכם:

טריילר השנה: "הנוסע השמיני: קובננט"




כמו שאנחנו יודעים, רידלי סקוט איננו גדול הבמאים שהיה בשנות ה-80 או 90 וכו'. הוא יצר סרטים נורא מביכים לאחרונה; בין אם זה "היועץ", "אקסודוס: אלים ומלכים" או "פרומיתיאוס" ; - הוא לא בשיאו וזהו לא סוד. סרטו הבא, ההמשך של סדרת הסרטים של "הנוסע השמיני", ככל הנראה לא יהיה סיפור הצלחה גם כן, אבל הטריילר שלו, הוא חתיכת שואו. אלו 2 הדקות הכי אינטנסיביות שראיתי השנה, וזה מטורף.


תגלית השנה: סיון נועם שמעון וג'ייד סקורי





שתי השחקניות המקסימות והיפות הללו שיחקו השנה בסרט נפלא בשם "ברש", סרט אהבה והתבגרות להט"בי שהצליח לחמם לי את הלב. מעבר לעובדה שמדובר בסרט מעולה, מדובר בשתי שחקניות נהדרות - כאלו שמפגינות כריזמה ורגישות באופן מרשים במיוחד, ומדובר בסרט הראשון שלהן. אני לא יודע מה התכנונים שלהן לעתיד, אבל אם שתיהן ימשיכו בתחום, הן ללא ספק יתפסו בו חתיכת מקום של כבוד, כי תצוגת משחק כזו מרשימה בסרט ראשון של שחקנים עוד לא ראיתי אף פעם.


שיר השנה: "You're Welcome"



אני לא מסוגל להפסיק לשמוע את זה, בשיא הרצינות.


הופעת השנה: ג'סיקה צ'סטיין, "מיס סלואן"





אנחנו כבר מכירים את הבחורה בעלת השער האדמומי מלא מעט סרטים אחרים, וכבר מודעים ליכולותיה, אבל וואו, התפקיד הזה דרש ממנה המון. היא מדברת כל כך הרבה, ונלחמת עבור כל כך הרבה דברים, ונעה בין כל כך הרבה נושאים; להיות מיס סלואן זה מייאש, וכל שחקנית אחרת הייתה הופכת את הסרט הזה לחתיכת שעמום בלתי נסבל. לא ג'סיקה. ג'סיקה מצליחה לגרום לדמות הזו לרתק, כך שככל שיהיו לה יותר דיאלוגים - יותר כיף לצפות בסרט. וכשכיף לצפות בסרט בזכות השחקן הראשי שלו, אני מבין שהוא עשה חתיכת עבודה בשביל להגיע לשם. ח"ח על המאמץ, צ'סטיין!


הבמאי הטוב של השנה: דמיאן שאזל, "לה לה לנד"





אני לא יודע איך הוא מצליח, באמת שלא. להיות במאי כל כך טוב, ולביים יצירת מופת, ולגרום לעולם להשתגע ולאוסקרים לקפוץ בהתלהבות, וכל זה פעמיים?! אבל כן, דמיאן שאזל, הבחור בן ה-31 מצליח בפעם השנייה בחייו להוכיח שהוא הולך להיות אחד מהבמאים הטובים ביותר של המילניום. הוא עדיין לא שם, ומרגישים קצת בחוסר ניסיון ובחוסר נגיעות בקצוות פה ושם, אבל בגדול הוא פשוט משהו מיוחד. הוא מצליח לגרום לקולנוע להיראות כל כך חי וכל כך סוחף, כל כך מוזיקלי וכל כך מרגש, והוא עשה את זה גם ב"וויפלאש" וגם ב"לה לה לנד". הוא במאי כל כך טוב שאין לי מושג איזה מה הסרט האהוב עלי מבין סרטיו, ויש לו בסך הכל שניים. כן ירבו.


הסרטים הגרועים של השנה:


אוקיי, הגענו לחלקים היותר מעניינים, הסרטים הטובים והגרועים של השנה. אז כך; במסגרת הסרטים הגרועים של השנה, אני חייב להודות שסרטים כמו "המכונאי 2" או "נמלטת" לא טרחתי לראות, מהסיבה הפשוטה - לא היה לי זמן, ולא היה לי חשק. כך שסרטים גרועים בכמות גדולה השנה - אין לי. וזה לגמרי בסדר. אבל מה שיש, לצערי, בהחלט גרוע מספיק בשביל לבנות רשימה של חמישה סרטים. אז אלו הם הסרטים הכי גרועים שצפיתי בהם השנה:


5. "היום השלישי: התחדשות"





זוכרים שלפני בערך 20 שנה, יצא סרט חייזרים חביב ומלא באפקטים בשם "היום השלישי"? ההוא שוויל סמית' מציל בו את העולם ובזכותו הוא התפרסם, בערך? אז כן, אנחנו זוכרים, והוא לגמרי הספיק לנו. החלק הכי מביך בסרט הנוכחי הוא שאפילו השם שלו גרוע. "ההתחדשות". אין שום דבר חדש בסרט הזה. הסרט הזה הוא קופי פייסט לסרט הקודם, אחד לאחד. אותם האפקטים, אותה המתקפה, אותן הדילמות, אפילו אותו ההומור. אותם השחקנים! אין שום הבדל בין הסרטים הללו, פרט לעובדה שהקודם היה לפחות חדשני (כמה אירוני) ומבדר לתקופתו. הסרט הזה, חברים, פשוט מזעזע וחסר טעם.


4. "יחידת המתאבדים"





איך הורסים רעיון מעולה, שחקנים נהדרים ופוטנציאל עצום? נותנים לדיויד אייר לביים ולכתוב אותו. אני לא אהבתי אף אחד מהסרטים של דיוויד איר, אבל וואו, כאן הוא שבר שיאים. סרט שמפורסם בזכות הג'וקר בזמן שיש לו זמן מסך של 30.5 שניות. סרט שכולל מספר מכובד של דמויות בזמן שתזכרו רק אחת מהן לאחר הצפייה. סרט שהנבלית שלו היא בעצם אמורה להיות חלק מצוות הגיבורים. בעצם, זהו סרט על נבלים שהם בעצם גיבורים. הוא ערוך בצורה כל כך גרועה, והוא כל כך מבולבל, וכל כך מבולגן, שפשוט אין לי כוח אפילו לזכור את התחושה העצומה של האכזבה והתסכול שהיו לי ממנו. אל תראו אותו, תודה.




3. "999"

הייתי יכול לספר לכם יותר על הסרט הזה אילולא הייתי בכלל זוכר מה קורה בו, אבל אני לא. הדברים שאני כן זוכר; יש יהודים והם רעים, יש חבורת פושעים שהם הטובים, האקשן עשוי בצורה גרועה ומטולטלת, הסרט רועש ועושה כאבי ראש, והכי גרוע, הוא פשוט זוחל בקצב של נמלה ששברה 3 רגליים שהולכת בחול. אני באמת לא זוכר את הפעם האחרונה שכל כך סבלתי בסרט אקשן. בעצם, שני הסרטים הבאים היו חמורים יותר.


2. "אמונת המתנקש"




"Assassin's Creed" הוא המשחק האהוב עלי, אני מודה. היו לי ציפיות מהסרט. לא גבוהות, אך ללא ספק היו לי. מי היה מאמין שהסרט יהיה כל כך אדיוטי וחסר משמעות. כלומר, הסרט הזה הוא בכלל סרט מד"ב עתידני רעיוני; הוא סרט על מכונות, על ניצול של בני אנוש, על חשיבות השליטה באנושות. כל זה היה יכול להיות אחלה סרט לולא הוא בכלל היה קשור או קרוי על שם אססין קריד. זה נראה כאילו כל עלילת הסרט מתרחשת בעתיד, וכל סצינות האקשן מתרחשות בעבר, באינקוויזיציה בספרד. גם האקשן שקיים - גרוע, עשוי באופן מלאכותי ולא אמין, מהיר ומייגע. מריון קוטיאר היא השחקנית הכי אדישה ומרגיזה שראיתי השנה בקולנוע. פשוט סרט הרוס.


כל אלו היו גרועים, ממש גרועים. אך בעיני, הסרט הגרוע ביותר שיצא השנה הוא דווקא סרט שאף אחד לא חושב שהוא גרוע; הוא אפילו סרט שמככב בכמה מרשימות סרטי השנה אם תחפשו היטב. אבל בעיני, הסרט הזה היה פשוט מופע אימים, סרט נוראי שצריך להיגזל ולשכוח מקיומו. ואני מדבר על:


1. "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים"





איזה סיפור, איזה מלחמת הכוכבים, על מי אתם באים לעבוד. "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים" הוא לא סתם סרט אקשן גרוע; הוא סרט גרוע אשר משמש כהמשך לסדרת סרטים טובה. אין בו שום דבר המאפיין את מלחמת הכוכבים - הוא אפל, מבולגן, עם דמות ראשית שיש לה כריזמה של עוף שחוט, סצנות אקשן איומות ומבולבלות, ומה לא. אין לי בעיה עם הרעיון שניסו לעשות כאן, להפך, פריקוול לסיפור מלחמת הכוכבים הוא רעיון נפלא וכזה שצריך לעבוד עליו בכובד ראש. זה לא מה שעשו כאן. הליהוק לתפקיד הראשי - מזעזע. הסיפור - מבולגן וחסר בשר. האקשן - אפל, ערוך רע ומייגע. האווירה הכללית - אפלה, שחורה, וכזו שלא מזכירה לרגע את הצבעוניות והקלילות שיש במלחמת הכוכבים. זה פשוט סרט שלא כיף לצפות בו. איך אפשר שלא ליהנות מסרט של מלחמת הכוכבים? איך הם העזו?


אז אלו היו הסרטים הגרועים של השנה, וכמו שהבנתם, הם בהחלט היו גרועים. אבל עכשיו הגיע הזמן שנדבר על החלק היותר חיובי, וזה שמסכם באמת את שנת 2016, והוא הסרטים הטובים שיצאו השנה. אז ככה; היו השנה הרבה סרטים טובים, אולי אפילו הרבה מידי. ליצור רשימה של חמישה סרטים טובים זו משימה כמעט בלתי אפשרית. אז השנה החלטתי, לשם שינוי, להרכיב רשימה מעשרה סרטים - עשרה סרטים נהדרים, והאמינו לי שזו הייתה חתיכת משימה. בניתי את הרשימה הזו במשך שעות כשלכל אחת מהן הרכב אחר, אך לבסוף הצלחתי.

הסרטים הטובים של השנה:

אז ככה: "דוקטור סטריינג'" היה סרט קומיקס נפלא ואחד מהיפים שנראו על המסך אי פעם. "סופת חול" הוא סרט ישראלי עדין ויפהפה שחבל ולא ייצג אותנו באוסקר. "באטמן נגד סופרמן", למרות כל ההאשמות, הוא סרט קומיקס אפי, מרגש וחסר תקדים. גם "הנוסעים", למרות הביקורות, הצליח להיות כיף רצוף עם הופעות משחק נהדרות. אבל הם לא נכנסו לרשימה. עשרת הסרטים הטובים של השנה, לטעמי, הם:


10. "דדפול"





כבר מתרגילי היח"צ ידענו שמדובר בסרט מוצלח, אבל וואו, כמה שהוא הפתיע לטובה. "דדפול" הוא תענוג רצוף לחובבי הקומיקס; זה פחות או יותר כמו לצפות בסרט קומיקס מעולה, עם דמות ראשית שמעוצבת נהדר ומעוררת הזדהות ואקשן מפוצץ, ותוך כדי לצפות בפארודיה גיאונית ושנונה עליו. האופן שבו הוא פארודי לא מונע ממנו להיות רציני ונוגע ללב, והאופן שבו הוא דרמתי לא מונע ממנו להיות פארודי, פרוע ומצחיק בטירוף. זהו סרט הקומיקס הטוב של השנה, בקלות.


9. "לזמן את הרוע 2"





ג'יימס וואן אוהב לעשות לי רע, אני בטוח. "לזמן את הרוע" הראשון היה אחד מהסרטים הכי מפחידים שיצאו אי פעם, ובאופן פרדוקסלי, סרט ההמשך שלו הוא גם אחד מהסרטים הכי מפחידים שיצאו אי פעם. הסרט הזה כל כך מבהיל, כל כך מלחיץ, כל כך מותח, והוא מבויים בכזו אמנותיות פסיכודלית ומלחיצה, שכל מה שנותר זה לקחת את החברה או החבר, לשבת איתם על הספה ולהכין שמיכה גדולה במיוחד, כי הסרט הזה הוא פשוט פחד אימים. ומעבר לעובדה שהוא מפחיד הוא גם מבוים לעילא, משוחק נהדר ומכיל טוויסט מפתיע במיוחד.


8. "ללכת בדרכך"





הסרט הקיטשי של השנה הוא גם במקרה אחד מהסרטים היותר מרגשים בה. ליצור דרמה רומנטית, שמכילה מחלה סופנית, ולגרום לה לרגש זה דבר שנשמע כמו בדיחה בעולם ההוליוודי, אבל הפעם זה הצליח. אמיליה קלארק כובשת בקסמה ומצליחה לגרום לצופה הפשוט להתאהב בה בקלות. סאם קלאפלין בתפקיד החתיך המיוסר גם כן מצליח לעורר רחמים. והסרט, עם כל כמות הקיטש, הוא פשוט סרט מרגש, חכם, מצחיק, וכזה שיכנס לכם ללב. ונו לא בכיתי בו, פשוט נכנס לי משהו לעין, איזה פעם או פעמיים. או שלושה.


7. "הסרבן"





רשימת הדברים שדרושים לסרט מלחמה מעולה: דמות ראשית מרגשת ובעלת אידיאולוגיה אמינה - יש. מבוסס על סיפור אמיתי - אכן. אקשן סוחף שלא מאבד את המטרה ומצליח לשמור על הצופה ממוקד - כן המפקד. אז כן, בגדול, הבחור האנטישמי ושונא הישראלים מל גיבסון הוא עדיין אחד מהבמאים הטובים ביותר הפועלים כיום בהוליווד. הסרבן הוא עבודת אמנות של בימוי והפקה; זה אחד מסרטי המלחמה הכי יפים ואפקטיביים שראיתי לאחרונה, ובהתחשב בכמותם זה כל כך לא מובן מאליו. פשוט סרט חזק.


6. "ברש"





אוקיי חברים, דרמת נעורים העוסקת בלהט"ב הראשונה בקולנוע הישראלי נמצאת כאן, והחדשות הטובות היא שמדובר בדרמה פנטסטית. מי היה מאמין שסרט כל כך ראשוני, על גבול הנסיוני, יהיה כל כך נפלא; סרט שעוסק באהבת נעורים, בגזענות, בחיי הנוער הרדודים והאפלים, ובכל זאת להישאר עמוק, חד, וכזה שאינו נופל לקלישאות. "ברש" הוא סרט התבגרות יפהפה, סיפור אהבה נוגע ללב, יצירה ויזואלית מרהיבת עין וכל זאת בעיקר בזכות בימוי מבריק של מיכל ויניק. העובדה שהסרט "ישראלי" אפילו לא רלוונטית לרגע.


5. "מנצ'סטר ליד הים"





תארו לכם שקייסי אפלק הוא שכן שלכם, והוא אדם מדוכדך, דכאוני, חסר שמחת חיים. אתם לא יודעים למה. אבל הסרט הזה ככל הנראה הוא אחד הסרטים החשובים שיצאו בשנים האחרונות, כי הוא מוסר לכם דבר מאוד פשוט: לעולם אל תשפטו את סיפורו של אדם לפני שאתם יודעים את עברו. קייסי אפלק הוא שחקן השנה בדמות כואבת ומרגשת, שנאלץ להיכנס לסערת רגשות כואבת כשנאלץ לאמץ את בן אחיו, למרות שהוא בכלל מתמודד עם טראומה כואבת מעברו. זהו סרט לא קל, קשה, וכזה שיגרום לכם ככל הנראה לבכות ולהתמלא במלנכוליה, וזאת הסיבה שהוא כל כך מעולה.


4. "לה לה לנד"




"לה לה לנד" הוא, כפי שציינו בתחילת הכתבה, הסרט בעל הבימוי הכי מרשים שצפיתי בו השנה. מעבר לעובדה שהסרט מולחן באופן פנטסטי, מצולם נהדר ועם שני השחקנים הכי מקסימים שיש - הוא פשוט סרט כיפי. ברצינות, אם יש סרט שמסוגל לגרום לי לרצות לקום ולרקוד, זהו ללא ספק הסרט הזה. מחזמר קלאסי, על גבול הפנטסטי, מלא בחלומות ובדימויים, מלא במסרים אודות קשיים וחוסר מיצוי עצמי. הסרט הזה יזכה באוסקר השנה ואני כל כך לא אתלונן על זה, כיוון שלגמרי מגיע לו. שאזל, שיחקת אותה. שוב.


3. "קובו אגדה של סמוראי"





אני מודה, הייתי זקוק ל-2 צפיות בכדי להבין את מעלותיו של הסרט הזה, אך לגמרי זכיתי שעשיתי זאת. "קובו" הוא סרט אנימציה בין היפים שיצאו אי פעם, הוא מצולם בשיטת סטופ מושן שמצריכה ככל הנראה מליון שנה של עבודה (ומה שמפתיע שזה לגמרי עובד) ומדובר בסרט פשוט חווייתי. יש בו אווירת אגדה אפלה ועצובה, יש בו הומור שנון, יש בו דמויות מקסימות ובעלות הרבה סימבוליות ומשמעות, ובעיקר יש בו לב ענק שיגרום לכולכם לבכות. אולפני לייקה עשו זאת שוב, זהו ללא ספק הסרט הכי טוב שהם הוציאו עד כה.


2. "אמריקן האני"





פשוט סיפור קטן ויפה על נערה אבודה שמחפשת איך להשיג כסף וחוויות בחייה, ללא עלילה משמעותית, ללא קצב אחיד, אפילו ללא דיאלוגים רבים, וכל זה נמשך לאורך כמעט שלוש שעות. זה נשמע משעמם להחריד, אך מדובר באחד מהסרטים היותר מרתקים שצפיתי בהם, ואחד מהאלו שהכי גרמו לי להזדהות, לבכות ולצחוק ביחד איתם. האופן שבו הוא משתמש בשירים ובפסקול הקסים אותי, השחקנית הראשית מרגשת ומדהימה בתמימותה, והסרט פשוט מרגיש כמו מסע נערי שלעולם לא תרצו שייגמר. אנדרה ארנולד היא פשוט במאית ענקית, ושיה לה באף אחד מהשחקנים הגדולים שיש כמובן.


***


כל אלו היו סרטים נהדרים, נפלאים, כאלו שאקח איתי לכל החיים, אך מעל כולם התעלה אחד. הבחירה שלי בסרט השנה למעשה תמוהה למדי, לא תראו אותה בהרבה מקומות ומדובר למעשה בסרט הרבה יותר קטן, פשוט ולא בומבסטי לעומת הסרטים שהוזכרו כאן, אך הוא ללא ספק הסרט שהצליח לגרום לי לטלטלת רגשות כזו גדולה שלא לבחור בו לסרט השנה יהיה מעשה פשוט מעליב. סרט השנה שלי לשנת 2016 הוא:





1. "המפגש"


אז ככה. המפגש משמש בעצם כשלושה סרטים; הראשון הוא סרט מד"ב על מתקפת חייזרים, קצבי ומרהיב עין. השני הוא מותחן בילוש אפלולי ומאתגר על שפות, על חקירתן ועל פענוח מסרים. השלישי הוא דרמה סוחטת לב על יחסי אמא ובת. והסרט הפנטסטי הזה, חברים יקרים, מצליח להיות שלושתם ביחד, ולגרום לשלושתם להיות אפקטיביים באותה המידה. אני לא זוכר סרט שהתרשמתי, חשבתי והתרגשתי ממנו כל כך הרבה כמו "המפגש", וכל אלו ביחד. הסרט הזה דורש הרבה מהצופה הממוצע, וזה לגמרי בסדר, כי התגמול שהוא מקבל לגמרי שווה את זה. על התענוג הזה חתומים שני אנשים נפלאים; הראשון הוא דניס וילנה, אחד מהבמאים היותר מעניינים והמבריקים שפועלים היום בקולנוע העכשווי, והשניה היא איימי אדמס, אחת מהשחקניות המרגשות והאנושיות שאני מכיר. אני לא יודע למה, אבל דמעות כמו שירדו לי ב"המפגש" לא היו לי מאז "ריקוואים לחלום", אלמנט ההפתעה והשוק שקיבלתי בסופו לא היה לי מאז "שאטר איילנד", וכל זה בסרט על מתקפת חייזרים, שתבינו. סרט על חייזרים. מי היה מאמין. פשוט יצירת מופת.





אז זהו זה, סיימנו עם החגיגה; אלו היו הסרטים הטובים, הרעים ומה שבאמצע ב-2016. אך החגיגה עדיין לא נגמרה סופית, כיוון שבהמשך הדרך יש לנו גם את האוסקר, גלובוס הזהב ושאר טקסי המבקרים שנאלץ לסקר, להתעניין ולבקר עוד ועוד. כל אלו כמובן בהמשך, עד אז, שתהיה לכולכם שנה נפלאה.


(פורסם במקור באתר ''סרטים'')