''היא'' - ביקורת

  יום רביעי, 15/1/14, 17:50

מועמד לפרס האוסקר על הסרט הטוב ביותר, ובנוסף גם על התסריט, הפסקול והעיצוב הטובים ביותר. 

 

 

סרטו המשובח של ספייק גו'נס העוסק בסיפור האהבה בין תואדור שמגולם באופן נפלא על ידי פיניקס, לבין מערכת הפעלה בדיונית בשם "סמנתה" שקולה מדובב על ידי סקרלט ג'והנסון. סיפור זה מצליח לטלטל ולרגש דווקא בגלל המינימליזם שבו- ובזכות המסר המעורר מחשבה שהסרט מציב בין השורות. 

 

הסרט כמעט כולו מלא בדיאלוגים בין סמנת'ה לבין פיניקס- אנחנו אומנם לא רואים את סמנתה, אבל אנחנו מרגישים אותה. עצם העובדה שהיא לא נראית על המסך נותנת לנו את האפשרות לדמיין אותה, להרגיש אותה, לצחוק איתה ולהתאהב בה בדיוק כפי שתואדור מרגיש במהלך הסרט. אנחנו מצליחים להתחבר ולעורר הזדהות גם בגלל העובדה שברובנו מסתתרת החיבה וההתמכרות אל הטכנולוגיה שלאט לאט מאיימת על האנושיות.

 

במהלך הסרט, בזמן שכמעט לכל אורכו ראינו את פיניקס משוחח שיחות נפלאות ושנונות עם סמנתה, לפתע קוראת תקלה- ופיניקס שם לב לעולם שסביבו. אנשים רבים, מכל מקום, הולכים ונתקלים אחד בשני בלי לשים לב- כולם מדברים עם אנשים אחרים או עם מערכות טכנולוגיות באמצעות הטלפון או האוזניות, ואנשים בוחרים שלא לדבר אחד עם השני. סצינה זו היא דימוי מבריק לדורנו המתקדם בו אנשים מעדיפים לשוחח אחד עם השני בדיאלוגים וירטואלים, בלי לראות אחד את השני ובלי להרגיש אחד את השני למרות שהם יכולים כי ככה יותר נח, וככה יותר מקובל.

 

הסרט מצליח לרגש ולעורר הזדהות בעיקר בגלל שרובינו חולים במחלה בה תואדור חולה- רובנו מכורים לטכנולוגיה. רובנו מעדיפים להמנע ממגע אנושי ולהתחבר אל המגע הטכנולוגי כי כך קל יותר, הטכנולוגיה מקבלת אותנו יותר מהמציאות עצמה ושופטת אותנו הרבה פחות, ואנו מעדיפים לשקוע במציאות המדומה ברשת מאשר להתעורר אל המציאות האמתית והאיומה שמציבה לא מעט עצב ותסכול. תאודר חי באופוריה מזוייפת- הוא נכנס למערכת יחסים בדיונית שהכל בה מושלם, מהפרט הראשון עד הפרט האחרון, ואנו חווים את החוויות הרגשיות שלנו יחד אתו. אך לא מדובר בקשר אמתי, אלא בקשר וירטואלי שכל הרגש והעצמה שיש בו הוא רגש מלאכותי.

 

 "היא" הוא סרט מרגש, ומפחיד. הוא מפחיד בעיקר בגלל היותו כ"כ מציאותי. העולם העתידני מעוצב יפהפה להפליא- והכל כמעט מדויק ומרגיש כמו עוד כמה שנים. המוצרים הטכנולוגיים מפותחים, אך לא מעבר לגבולות הדמיון- האופנה דווקא ישנה, בהתאם לקצב ההתקדמות של האופנה של היום, והמערכת הטכנולוגית, "היא", לא מרגישה בדיונית או בלתי אפשרית- אלא קרובה יותר מאי פעם. העולם מאבד את האנושיות שלו מרגע לרגע- ואנחנו יותר מקרובים לדימוי האפל והקודר שהסרט מציב בפנינו.