''בתוך לואין דווייס'' - ביקורת

 יום שישי , 28/2/14, 02:48

 

האחים כהן לא מפסיקים להפתיע- הסרט "בתוך לואין דיוויס" היה אמור להיות סרט משעמם, ארוך, פשטני, צפוי, ונמרח לפי כל הנדרש ועל פי הטריילר והסיפור הוא נראה ככה- אבל הפתעה- למרות שהסיפור כמעט ולא קיים והאווירה האדישה והקרה שנהפכה בשנים האחרונות לקלישאה, הסרט מצליח להיות סרט מרתק ומענג בכל רגע ורגע למרות כל הסיבות שהוא לא יהיה כזה. האחים כהן לוקחים את הסיפור הפשוט והופכים אותו למורכב- במבט הראשון לא קורה כלום, ובמבט השני הסרט נהפך להיות מעין פאזל מיסתורי ומפותל, אולי אפילו מפותל מידי שהצופה כל הזמן מפעיל את הראש כדי להרכיב את החלקים- למרות שלא קורה כלום על המסך. המשימה הכביכול יומרנית הזו ובעזרת משחקים לינאריים מבריקים מצליחים לשנות בכל רגע את פני הדברים ומרכיבים את הסיפור אחרת לגמרי. אם משהו לא מובן בהתחלה, הוא יובן בסוף- ואם משהו בסוף לא מובן, מומלץ לחזור להתחלה. המשחק המתוחכם הזה מצריך השקעה ומאתגר את הצופה לחשוב מעבר למצופה, וזה סרט לצפיה חוזרת ואפילו לצפיות חוזרות כדי לנצל את הערך העשיר של הסאבטקסט המיסתורי. אבל לא כולם מעריצים של האחים כהן- ולא לכולם יש סבלנות לתפור את חלקי העלילה. אז חוץ מזה מדובר בסרט ממש מהנה וכיפי, ואפילו מצחיק פה ושם. כל זה בנוסף לאווירתו הקודרת. כבר אמרתי שהאחים כהן גיאונים?

בתוך לווין דואיס מספר את סיפורו בן אדם רגיל בלי שאיפות גדולות, שאוהב לחיות את החיים בצורה שמצד אחד פשוטים ומשעממים ומצד שני מורכבים וקשים. עם גיטרה ביד, חתול נחמד וקצת דולרים מבצבצים בצד יוצא לואין דיויס למצוא את המטרה שלא ממש מעניינת אותו בחיים והיא להשמיע את להיטיו לגדולי המוזיקה במועדון שיקגו. על הדרך הוא מתמודד עם סטוץ שקיים עם השכנה שלו שהוביל להריון מתוסבך ושלל תסביכים כלכליים שמובילים אותו למצוקות שבהחלט לא קל להיפתר מהן. משום מה למרות שלאורך הדרך הדמות נראית נורא ריקה ומשעממת, ככל שהסרט מתפתח הדמות מקבלת עומק שלא ניתן להסביר במילים- ונהפכת למרתקת אע'פ שנורא קשה להתחבר אליה. אני חושב שאת העומק בדמות אני מצאתי בקול, שלמרות הדיבור האדיש והמבט המעורר רחמים לואין דיוויס מצליח להוציא את הרגש והמועקה שבו באמצעות הקול שלו בזמן שהוא שר- והקול שלו כ"כ שונה מהדמות עצמה. אגב, בנוסף לזה שאוסקר אייזיק שחקן נפלא, הוא גם זמר נפלא. 

 

"בתוך לואין דיוויס" הוא חתיכת משימה מאתגרת לחובבי הקולנוע וגם ליוצריו. האחים כהן מוכיחים שהדם עדיין זורם בהם ושהם לא יפסיקו להפתיע ולהתעלות גבוה. הסרט לא קיבל מועמדויות רבות לאוסקר, ובצדק, מכיוון שהוא לא דרמת אוסקרים בנאלית. הוא סרט קולנועי יצירתי שלא מנסה להפוך להיות גדול אלא מתגאה בשקט שלו, בשלווה שלו. הוא עושה את מה שלמשל "נברסקה" לא הצליח לעשות והופך את כל נושא ה"חיים המתסכלים" לדבר שבהחלט שווה התייחסות מכיוון שהוא גם פונה אל הלב אבל מלכתחילה הוא גם פונה לשכל. חוץ מזה, מדובר בסרט שהוא ממתק לאוזן ולעין- איזה פסקול נפלא של שירי מוזיקת פולק שתענוג לשמוע, וגם צילום נפלא שמעוצב באופן מרהיב, והסגנון הקולנועי של האחים כהן תמיד פועל בדרך כזו או אחרת. לסיכום, אם אתם בעד יצירה קולנועית מאתגרת, חידתית ומסקרנת- אני ממליץ, אבל אל תיבהלו- לא מדובר בסרט משעמם או אומנותי כי אפילו אם לא תבינו אותו הוא דווקא ממש מהנה לצפייה בדרכו הגרוטסקית.