יום חמישי, 13/2/14, 18:07
אלכסנדר פן תמיד אהב לגעת בנושא החיים המחורבנים בגישות שונות, זאת ניכר בסרטיו הקודמים שהמככב בניהם הוא "היורשים" עם ג'ורג' קלוני שהיה סרט קצת מתסכל אך מרתק שמשולב בו המון רגש ובהומור. "נברסקה" הוא גם בערך אותו הסיפור העצוב אך ללא צבע, והכוונה היא לא רק לצילום שלו בשחור-לבן אלא לעלילה האפורה והמתסכלת בעוד לסרט היורשים יש מעין ניצוץ קטן של תקווה. ב"נברסקה", כמו בחיים, אין הרבה תקווה, אך יש לא מעט רגש, והשאלה היא האם הרגש הזה מצליח לעבוד בתור סרט שכל מטרתו היא לצייר דיוקן של החיים האפרוריים של האמריקאי המבוגר הטיפוסי.
הסיפור,
מתסכל ואפרורי כמו הצילום שלו, עוסק בסיפורו של אדם זקן ללא תקווה או מטרה
בחיפוש אחר מליון דולר שספק אם הם קיימים או לא, אך זוהי מטרתו הגבוהה
ביותר בימים אלו של חייו. בזמן שעושה הכל כדי ללכת לעיר נידחת בשם
"נברסקה", בה הובטח שיקבל מליון דולר עקב תלוש שקיבל מעיתון בו הוא מנוי.
מכיוון שאין שום דבר שימנע ממנו להגיע לשם, נשלח הבן שלו, דיויד (וויל
פורט) להשגיח עליו ולהסיע אותו בבטחה אל המטרה החסרת כל ערך הזו שהיא עדיין
הדבר הכי נחשק בעיני וודי גרנט, הזקן האומלל שמאבד את עצמו בתוך העולם
האפרורי עם אשה בעייתית וצעקנית (ג'ון קוויב) וחברים שבקושי זוכרים שהוא
קיים בניהם.
הסרט מציג המון קטעים איטיים וחסרי מטרה, כדי להדמות
את עולמו השטחי המשמים והשגרתי עד פלצות של גיבור הסרט בו אנחנו צופים
באנשים שפשוט חיים את השגרה, יושבים מול הטלווזיה או אוכלים על יד השולחן
בלי סיבה או משמעות, אלא סתם כדי לשרוד. אך ברגע שזה מגיע לכסף- העולם
מתחיל להתעורר ואפילו האנשים הריקים ביותר והתחושות האפורות ביותר מתעוררים
לחיים. אלכסנדר פיין יוצר לנו פיסת חיים מדויקת של האדם האמריקאי הממוצע,
המבוגר, ואומנם לא מספר לנו דבר שלא ידענו- אך מעורר אותנו למסקנות בנוגע
לחיים שלנו בדרך שאומנם קצת קלושה אך גם די מרעננת. זה קצת קשה ומעייף
לראות סרט על אנשים רגילים עם חיים רגילים- וזוהי בדיוק הפואנטה שבסרט,
הפשטות שלו. ובאופן מבריק, החלק הראשון בסרט- העוסק בבני אדם- מעט משעמם,
והחלק שעוסק בכסף- מרתק. ברגעים אלו אנחנו מבינים שאנחנו לא כ"כ שונים
מאותם האנשים שהסרט מבקר.
נקודות טיפה רעות בסרט הן בתחום התסריט והמשחק, והוא שהדמויות לא כ"כ מתפתחות. ברוס דרן מועמד לאוסקר על תפקידו בתור הזקן המטורלל, אך הוא נורא אדיש ונאיבי, ולא מראה טיפה צד קשוח שבז, מלגלג ודורך על כל הדמויות כפי שמצופה. את התפקיד הזה לוקחת ג'ון סקוויב בתפקיד אישתו, שגם לה מועמדות לאוסקר, והיא אכן משחקת נפלא- אך זמן המסך שלה מועט מידי. הילד, וויל פורט, לא מתקדם לשום מקום וממשיך באותו המבע האדיש שמוביל אותו כל הסרט. במהלך כל המסע וההתפתחות לא נוצר קשר מיוחד בין האב לבן, בין האב לאשה, שום קשר לא נרקם, הדמויות לא משתנות שינוי קיצוני ולא ניתן להגיד שישנה התפתחות עלילתית או דמויות עמוקות ומורכבות. ניתן לומר שזה עוד שינוי מעיק על מנת להדגיש את הריאליזם, שכאן שום דבר לא ישתנה, החיים של אף אחד לא ישתנו וכולם ישארו קטנים ומרירים, כמו בחיים האמיתיים.
נברסקה הוא סרט קטן, פשוט, צנוע, חמוד ואנושי שלמרות
שהוא נורא אפור ומתסכל מצליח להראות ניצוץ של תקווה ואפילו לשעשע. למרות
שגיבוריו זקנים, הסרט מצליח לעורר הזדהות גם בקרב הצעירים, מכיוון שכולנו
מצאנו את עצמינו בחיים בחיפוש אחר משמעות החיים, חיפוש אחר הזהות שלנו או
חיפוש אחר מטרותינו. כולנו מצאנו את עצמינו נאבקים ועושים כ"כ הרבה- אך
לפעמים לא חשבנו למה אנחנו עושים כ"כ הרבה, ועוד בשביל מה. אולי זה יישמע
קלוש, אבל לפעמים זה בכלל לא משנה. מכיוון שלפעמים התקווה, ההשקעה, הדרך
הקשה והדביקות במטרה שווים הרבה יותר מהתוצאה עצמה.
(הסרט מועמד לאוסקר בפרס: הבימוי, השחקן, התסריט, הצילום והסרט הטובים ביותר)
תגובות
הוסף רשומת תגובה