''פילומנה'' - ביקורת

    יום ראשון, 2/3/14, 16:19

 

ישנה בעיה קשה בנוגע לכנסיה הקתולית, בלי קשר לאמונה ולדת שלהם שיש להם בעיה עם זה בכלל. הם מגדלים את הבנות במנזר כהלכה, עם הבגדים הצנועים והמוסריות המוגזמת, אבל לא מלמדים אותן על מה שאסור לעשות, ומה שלא צריך לעשות. הם אוסרים על נערות לקיים יחסי מין לפני החתונה ומענישים אותן על זה במלוא החוסר-לב, אבל הם לא מלמדים את הבנות מהו בכלל קיום יחסי מין, ולמה אסור לעשות את זה. פילומנה, נערה בת 16 שפוגשת נער שנראה כלבבה, בתקופה שבה המילה "סטוץ" בכלל לא הייתה קיימת (אני חושב?) ונקלעת אתו לקיום יחסי מין מבלי שהיא יודעת מה זה בכלל, או למה הם עשו את זה בכלל. היא רק יודעת שהיא הרגישה נהדר מזה. חבל שהיא לא ידעה שזוהי כנראה תהיה טעות חייה.

 

ה"סטוץ" המסכן שאותו עשתה פילומנה הוא רק מקור הבעיה, שאותה המשיכה הכנסייה הקתולית המטופשת. לאחר שהיא הגיעה למצב של לידה, לא עזרו לה כלל בלידה- אפילו לא עשו את הדברים הפשוטים האפשריים למניעת הסבל והצלת החיים של התינוק ושל פילומנה עצמה, "בשם האל". הם הכניסו את פילומנה למנזר "רוזקריאה" שרק נערות חוטאות ומקופחות נמצאות בו, ומגדלים את תינוקה בנפרד ממנה אך היא יכולה להמשיך להיפגש עמו ולדאוג לו ככל שהיא יכולה. הצרה מתחילה כאשר מוכרים את תינוקה של פילומנה ב1000 דולר לזוג אמריקאי ומשם פילומנה לא ראתה את ילדה אי פעם.

 

 

כמה טעויות היו כאן? כ"כ הרבה. ומי אחראי לכל הטעויות? בראש ובראשונה, הכנסיה הקתולית. החלק הנורא הוא שזה מבוסס על סיפור אמתי ועד היום יש אמהות שלא יודעות איפה נמצא הבן האבוד שלהן או נערות שמתו בעקבות תהליך הלידה ה"טבעי". הסרט מצד אחד מבקר את "הכנסייה", אך מצפה ממנו גם להבין את הצד שלה- הדמות של פילומנה בעצמה מתנצלת בפני הכנסייה וממשיכה להאמין בישו הקדוש ובדרכי הכנסייה אפילו לאחר המקרה הנורא שקרה לה. 

 

הסרט מתרחש 50 שנה אחרי, אחרי מרטין, כתב מתנשא וממורמר שמתפטר מעבודתו בעקבות שמועה, והדרך היחידה להינצל היא באמצעות "סיפור צהוב" אותו יכתוב אודות סיפורה של פילומנה. הוא נפגש עם פילומנה בעודה זקנה, זקנה די חופרת ולא נעימה. הוא יודע שהוא חייב לסבול את כל המגבלות שלה רק בשביל כתבת הצהובים הזו שאולי בסופו של דבר תחזיר אותו לימיו הטובים. כמובן שהיחסים מתחממים והסיפור מקבל פנים שונות, אבל בתור התחלה נגיד שהחיבור בין הדמויות היה דווקא די משעשע. 

 

למרות שהוא עוסק בנושא שכביכול "כבד", הסרט לא לוקח אותו ברצינות- הוא לא מנסה בכח להיות מלודרמת אוסקרים כבדה ושמאלצית, אלא מנסה בסה"כ להיות סיפור חשוב אך מהנה על פילומנה- אולי אפילו מהנה מידי. פילומנה לא נראית מתוסכלת, היא בעיקר מבולבלת, משועממת, ואפילו מצחיקה. הדמות של פילומנה הזקנה היא דמות שאומנם חכמה אבל היא בעיקר צוחקת על עצמה. גם דמותו של מרטין, העיתונאי המשעשע כתובה בשנינות ודי לועגת לכל אותם סוגי האנשים המתנשאים והממורמרים שעוסקים בתקשורת- ובעיקר מביך את עצמו. השחקנים, ג'ודי דנץ' וסטיב קוגן נפלאים ובהחלט המועמדות לאוסקר מוצדקת גם אם היא לא תוביל לשום מקום.

 

 

 

"פילומנה" הוא אולי סרט חשוב, רציני, מעורר מחשבה וכו' אך הוא מעל הכל סרט מהנה. ה90 דקות שלו הן מבין המהירות והמעניינות שראיתי בזמן האחרון. אין רגע אחד משעמם, הסרט מהיר, לא כבד מידי, לא מנסה להיות דרמתי מידי, מרגש כשצריך- וגם אם כן- לא יותר מידי, ומצחיק שצריך במינון הנכון. כן, יש הרבה דברים שהכנסייה הקתולית משאירה לא פתורים ובהחלט מעוררים זעם, אבל למה לכעוס- דווקא מזה שהסרט לא מתיימר להיות סרט נוקב וביקורתי הוא מצליח להיות כ"כ מהנה וקולח. הוא אולי לא יזכה באוסקר, אבל בלב שלי הוא זכה.

 

 

הסרט מועמד לאוסקר בפרסי: הפסקול, התסריט המעובד, השחקנית והסרט הטובים ביותר.