''אוגוסט מחוז אוסייג' '' - ביקורת

   יום שני, 3/3/14, 01:11

 

ברוכים הבאים למופע המופרע של מריל סטריפ! בתכנון יהיו דמעות, צחקוקים, צרחות, לעגות, מכות והמון צלחות שבורות. מה שבטוח, משעמם לא יהיה, ומה שעוד יותר בטוח הוא שמריל סטריפ היא אלת הקולנוע הנוכחית, למרות שלא בטוח שהיו אלות כאלו לפניה. מריל סטריפ משחקת בסרט מעין דמות אם חולת נפש היפסטרית שמכורה לכדורים רפואיים שגורמים לה לאבד צלם אנוש ולהתפרע ככל שהיא עוד יכולה. אחרי שהיא גרה במשפחה איומה ומוזרה, הולידה עם בעלה החריג שלוש בנות שבורות וחסרות עמוד שדרה היא מחפשת את עצמה בעולם לאחר שבעלה נפטר מסיבות לא ידועות.

 

הסרט מבוסס על מחזה זוכה פרס פוליצר ופרס טוני מאת טרייסי לטס וככה הוא גם נראה, ואין עם זאת שום בעיה. המחזה מועבר בצורה מוצלחת אל המסך. הסרט מורכב בעיקרו מהיחסים בין הדמויות - ולמרות שיש המון דמויות, לכל דמות יש את המורכבות שלה, הבעיות שלה, והרגש שלה. אין כאן דמות מיותרת- וכל הפרטים מסתבכים ומשתלשלים לצרות גרוטסקיות שהתסריטאי הכי פרוע בעולם לא היה מגיע אליהן. אבל מעל כולן שולטת האמא המרושעת, מריל סטריפ (ששמה לא מוזכר בסרט אם אני לא טועה) שכמו האלוהים של הסרט יודעת הכל ושולטת בדמויות ובסיפור כמו בובות על חוט. היא מלגלגת לדמויות, בזה לעולם, מתנהגת כאילו אין מחר- ונראה כאילו הן רבות למי תהיה את שורת המחץ הבאה. והדיאלוגים, הקרבות, המזימות, הסודות שנחשפים, הרגשות שמתפרצים והבדיחות המתלגלגות עושות את הסרט מענג ומרתק מרגע לרגע.

 

''

 

הכנס המשפחתי מגיע לשיאו בארוחה משפחתית שאליה כל בני המשפחה מתכנסים לאחר שהאב מת- הדודים, הדודות, האחים והאחיינים מגיעים לצרות שאף משפחה לא הייתה מגיעה אליה. מריל סטריפ מנצחת על כולם ומנווטת את הריבים ונדמה שנהנית מכל רגע, למרות שלקראת הסוף גם דמותה הקשוחה מצליחה לגעת בלב. גם ג'וליה רוברט שנדמה שמנסה להסתיר את התכונות הגנטיות שקיבלה מאמה מצליחה לשחק בצורה יוצאת דופן אך הקרות שבה מונעת מעט להתחבר אליה. יש סיפור, והוא אפילו מעט עמוק ומסובך אבל הוא לא השיא שבסרט. השיא שבסרט היא מריל סטריפ המלכה שלא תישכח לעולם ורק ההופעה הביזארית שלה מזכה את הצפייה בסרט הנפלא והמענג הזה.

תגובות