''להציל את מארק ווטני'' - ביקורת

 

שלום קוראים יקרים! אחרי יותר משנה בה נעלמתי ונכחדתי מבלוג זה, החלטתי לחזור. כתבתי כמדומני ב3 אתרים שונים בזמן שנעלמתי מכאן, והחלטתי לחזור בשביל הערך החופשי, הנוח ואפילו הרגשי. התגעגעתי לפורמט הזה. אני מקווה שיהיה לי זמן לכתוב על כך פוסט מפורט, אך בינתיים, תנו לי לבקר את הסרט החדש של רידלי סקוט בשקט :)

___________________________________________________________________________________

 

 

אז.. מאדים. זהו הכוכב בו מארק ווטני נכלא ומנסה לשרוד את חייו, והוא גם הכוכב דרכו רידלי סקוט מנסה לחזור לימי התהילה של הקריירה שלו. מישהו זוכר שפעם רידלי סקוט היה במאי טוב? במאי שעשה סרטים כמו "הנוסע השמיני", "גלאדיאטור" ו"בלייד ראנר"? אחרי סרטים כמו ''אקסודוס'', ''היועץ'' ואפילו ''רובין הוד'', נדמה שקשה להאמין שאי פעם יחזור האומן ליצור סרט שאיננו מביך. הייתה לנו אנחת רווחה כשביים הוא את ''פרומיתיאוס'', וכעת יש לנו אחת נוספת כשמביים הוא סוף סוף סרט שהוא איננו נוראי - "להציל את מארק ווטני". סרט מד"ב שאיננו מתיימר להיות מתוחכם או אפי במיוחד, אלא קליל, נוח ונעים לצפייה, אם גם מותיר תחושה של ריקנות בסופו.

 

משלחת חוקרי חלל מטעם נאס''ה נוסעים למאדים (אני מניח שבעתיד, אין לכך רמיזה מובהקת) למען חקירת סוגי אפר ואבנים על הכוכב השומם, ובשל סערה פתאומית שצצה בכוכב, נאלצים הם להזדרז ולעזוב אותו, אך לאחר שברחו הם לחללית והמריאו לשמי החלל, גילו הם שאחד מצוות החוקרים, ווטני, נשאר על הכוכב, וככל הנראה נפטר שם. למזלו הטוב, ווטני הצליח לשרוד את הסופה, וכעת, צריך הוא לנסות ולשרוד גם את החיים על פני הכוכב, ולנסות לגלות כיצד יוכל לגדל שם אוכל, להרבות מים, ותנאי מחיה שיוכל הוא לעמוד בהם, בזמן שחברי הצוות בחלל ואנשי נאס''ה מכדוה"א ינסו לעזור לו לשרוד ולחזור הביתה בשלום.

 

מי שמשחק את הבחור הבודד שנקלע בכוכב הוא מאט דימון, ובאופן מפתיע, הוא משחק לא רע בכלל. בניגוד לכל הדמויות העצבניות או הפסיכופטיות ששיחק בעבר, הפעם הוא משחק דמות קלילה וחביבה שפשוט ומנסה לשרוד את אימת הכוכב, וסוף סוף אנו צופים בגיבור כיפי, אופטימי, מלא בשמחת חיים, ולא כזה שמתמרמר על בדידותו או על געגועיו לאשה ולילדים. הוא באמת מנסה לשרוד, ואנחנו נהנים לצפות כמעט בכל רגע בו הוא מופיע על המסך.

 

אך הסרט דווקא מדרדר בחלק בו דימון נעלם מהתמונה ונכנסים חבריו מנאס''ה. שם, מסרט השרדות מרתק, הוא נהפך לסרט מד''בי מייאש מלא במונחים משעממים שאף אדם שאינו מבין במדע לא יתעניין בהם, בנוסף על כך, מתעסקים הם בדילמות מטופשות כמו ''האם להציל אותו או לא'' ו''האם בדרך הזו או אחרת'', למרות שלכולנו ברורה התשובה. 

 

לקראת הסוף, הסרט נהפך אפילו למעצבן, כשבמקום להתמקד בדמות של ווטני ולתת בה מעט עומק, הסרט בוחר לנסות ולהרחיב את הדמויות של חברי המשלחת שבחלל, להעניק להן סיפורי אהבה ומשפחה מטופשים ולדחוס אותן בסרט בכוח, מה שרק הופך אותו למעיק ואפילו למגוחך. יותר מזה; הדמות של דימון נותרת ריקה בעקבות הקטעים המטופשים האלה. חוץ מהעובדה שהיא מצחיקה ואופטימית, אנו לא יודעים על הבחור דבר, מה שמונע ממנו להתחבר אליו, ובעקיפין מונע ממנו להתחבר אל הסרט כולו.

 

אך בואו נזכור של מי הסרט הזה: של רידלי סקוט. הוא מנסה לחזור לימיו הטובים, וכבמאי, הוא בהחלט מצליח. שוב הוא מוכיח שהשליטה שלו באמצעים ויזואלים פשוט מדהימה; כל שוט על כוכב המאדים נראה כמו צילום אותנטי של אותו הכוכב, ויש מצב שצפייה בתלת מימד בכלל תיצור לכם אורגזמה ויזואלית. גם הקצב המהיר וקטעי ההומור השנונים שקופצים בין לבין הם כולם נעשו בידיים האמנותיות שלו בעצמו, ובהתחשב בגילו, ובסרטיו האחרונים והנוראיים, זהו בהחלט הישג מרשים במיוחד.

 

"להציל את מארק ווטני" הוא לא יצירת מופת כמו שעושים ממנו ברחבי הרשת. הוא ארוך מידי, עם עלילה סבוכה ללא סיבה ועם דמויות שנותרות ריקניות מידי בסופו. אם רק העלילה שבסרט הייתה מוצלחת כמו הבימוי והמשחק שבו, אולי זה באמת היה סרט גדול. בינתיים, זהו פשוט סרט מד''ב מרהיב וחביב, שכל חובב סרטי חלל וכוכבים חייב להוסיף לרשימת הצפייה שלו. לא יותר, לא פחות.

 

אם אתם מתעניינים בעוד ביקורות קולנוע, חוות דעת או בסתם עדכונים על חיי האישיים - עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלי.