תמשיכו לדבר על בחירות

חורף עכשיו. זו התקופה האהובה עלי.
לצערי, החורף תמיד מלווה בכל מיני תופעות לוואי גועליות, כמו ליחה או צינון או קור כלבים שגורם לצוואר שלך להיהפך לקרש שבור. אבל בלי כל אלו, החורף, היא העונה האהובה עלי.

לכן, כל כך מפתיע אותי שהחורף הזה ממש הולך להיות לא כיף. אני יושב עם כוס התה שלי, עם דבש המלכות והעוגיות ב2 שקל של שוקוצ'יפ, ושוב פעם מדברים בחדשות על בחירות. זה כבר לא שידור חוזר; זה שידור ממוחזר. זה פשוט לראות את אותו הדבר, בכל ערב, באותה שעה, באותה צורה. זה כבר אפילו לא רלוונטי לחיים שלי. הבחירות הן כבר לא ממש ''בחירות'' - הפוליטיקה כבר לא ממש קשורה למדינאות, להשקפות, לערכים כלשהם. זה פשוט תכנית ריאליטי, תכנית ריאליטי ממש מוצלחת.

החלק המצחיק? שאני, השמאלן ההזוי, מוצא את עצמי יותר ויותר מסכים עם הימין ועם טענותיו. ''כחול-לבן'', מפלגה שתליתי בה לא מעט תקוות השנה, התגלתה כבדיחה. בדיחה של ממש. לא ייאמן איך חבורת הליצנים הזו קיבלה פעמיים (!) הזדמנות להפיל את הדיקטטור ההוא שהם כל כך שונאים, והם פשוט וויתרו על שתיהן. ככה. ''לא רוצה שננצח? נו, ננסה שוב. עד שנפסיד.''

בחייאת, תראו איך הם רוקדים לפי צלילי החליל שלו. הוא אומר ערבים בלה בלה; הם מוותרים על ממשלת מיעוט. הוא אומר שהוא לא רוצה שיהיה להם רוטציה; לפיד מוותר על הרוטציה. הוא אומר שהוא לא מוותר על הגוש; גנץ מקבל על עצמו את הגוש. לא משנה מה, ביבי לא יצא גאון, אלא הם יצאו טיפשים. בחיים לא ראיתי חבורה של רמטכ''לים שכל כך נכנעים לתכתיבים של היריב שלהם, בכזו קלות. ביבי בעצמו לדעתי מופתע מהקלות בה הביס אותם למרות שהם ניצחו.

נמשיך לדבר על הריאליטי? שיהיה. אז ''כחול לבן'', הבלוף הגדול, הפסיד מבחינתי כשהוא נכנע לתכתיב הכי מאיים של ביבי - להיות, חס ושלום, מפלגת ''שמאל''. וואו. המילה המפחידה הזו. הרי בואו לא נשכח מאיפה באים המנדטים של המפלגה הזו. 24 המנדטים שהיו ל'מחנה הציוני' בבחירות ב2015 לא הלכו לש''ס. ''כחול לבן'' היא פשוט מפלגת מפא''י המודרנית; האלטרנטיבה האשכנזית, נקיית הכפיים והחיננית עבור המפלגה המושחטת והברברית שניצבת ממול להם. כן, זה מגניב, זה עובד, וכל עוד זה משרת את האג'נדות השמאלניות שלי - אני מוכן להבליג על זה.

אבל לפתע, מסתבר, שזו אפילו לא מפלגת שמאל. גם לא ''מרכז''. זו פשוט מפלגת ימין. כמו הליכוד, רק באשכנזי יותר. כבר עכשיו, בראיונות, הם לא רק שפוסלים את 'הרשימה המשותפת' - הם אפילו פוסלים את מרצ. אפילו עמיר פרץ כבר לא נחשב חלק מהאשכנ-גאנג שלהם. יש ללפיד וגנץ תסריט אחד בלבד - ממשלת אחדות עם הליכוד, כשהם בראש. סה טו. בכל המציאויות שתבנו, ובכל האפשרויות שתרצו, התסריט הזה נועד לאנשים בעלי דמיון מפותח ואינטלגנציה מוגבלת. אבל הם אשכרה הולכים על התסריט הזה, שוב ושוב, כאילו המציאות תשתנה לטובתם. זה אפילו לא פוליטיקה זולה. זה זילות פוליטית.

בסך הכל, לגנץ היו מעט רגעים שהתחבב עלי. למשל, כשקרא למצביעים הערבים להצביע. כשבנאום קבלת המנדט שלו, במקום לטנף כמו ביבי על היריב, הוא בחר להזכיר את הלהט''בים, את המיעוטים, ולהביע מעט סולידריות. כשבא לעצרת לזיכרון רבין, ונאם נאום די שמאלץ אך מעורר תקווה. לגנץ היו רגעים של חסד במערכת הבחירות הזו, ואפילו ללפיד. השיח נגד דת ומדינה? לגמרי קנה אותי.

האפשרות היחידה שימנעו בחירות רביעיות / חמישיות / חמש-עשרה-יות - היא אם תוקם ממשלת מיעוט הנתמכת על המפלגות הערביות. כאמור, הם מעדיפים להוציא אותנו ל200 בחירות לפני שזה יקרה. כי ''ערבים זה רע'' ו''הם לא ציונים מספיק'' וכו' וכו'. בחייאת, או שאתם רוצים להחליף את השלטון, או שאתם באים לפה לעשות טריוויה על ציונות. אבל תתבגרו.

שום דבר לא מעניין אותם. פשוט וקל. לא פוסלים חרידים, כן פוסלים ערבים, בעד סיפוח וגזענות, נגד הסכם מדיני, והסוגיות החשובות של דמוקרטיה, ליברליות, שלום, תקווה לאומית - הכל פשוט ירד מהפרק. הם רוצים דבר אחד - להיות ראשי ממשלה.

שזה, כמובן, בסדר גמור. כולם רוצים להיות ראשי ממשלה. אבל כך, בלי ששמנו לב, השמאל הישראלי פשוט נעלם. אין יותר. בבחירות הקרובות מפלגת העבודה או מפלגת מרצ, אחת מהן, לא תעבור את אחוז החסימה. המשמעות היא שנותרנו, השמאל כולו, עם ייצוג מביך ובקושי מנחם של 5 מנדטים גג. הקולות שלי, של המחנה שלי, הולכים על מפלגת ימין לבנבנה ומשעממת שנטולת אידיאולוגיה של ממש.

מסתבר שמירי רגב צודקת; באמת אין הרבה מה לצפות ממפלגה שכל המצע שלה זה ''רק לא ביבי''. אבל תמשיכו לדבר על בחירות, זה אולי קצת חרוש אבל מעניין. אחלה ריאליטי. שמעתי הרבה כסף מושקע בשואו המטורלל. מעניין מי לעזאזל מממן את כל זה?

/

יום ראשון, 15/12/19, 23:36