אז קומדיה או מותחן? איך אומרים אצלנו, למה או או כשאפשר גם וגם? יש סרטים שמנסים לשנות את הנוסחה. הם בד''כ לא מצליחים, אבל נו, לפחות הם מנסים. יש הרבה נסיונות שאפשר לעשות בקולנוע, אבל בתכל'ס, סרטים שבאמת הולכים רחוק ומנסים דברים שלא ראינו, חסר. אז קיבלנו נסיון ממש מעניין הפעם. ''בקשה מסתורית'' הוא מותחן קומי, אבל כזה שמתפלג לשניים באופן סימטרי, הדדי, לא מתפשר. הוא קומדיה והוא מותחן, בלי להתבלבל. זה לא מותחן עם נגיעות קומיות ולא קומדיה עם פיתולים של מותחן, אלא נטו, סרט שמתפלג על שני ז'אנרים. זה מדליק. זה מרענן. זה לא משהו שראיתי לאחרונה. כמו כן, זה קשה, ולכן זה גם לא עובד הכי טוב שיש. סטפני היא אמא משועממת. היא אם יחידה לבן מתוק להפליא, והיא ממלאה את יומה בליצור סרטוני בישול ולפרסם אותם בבלוג האישי שלה. עם הזמן, היא מכירה את אמילי - אמא של חבר לספסל הלימודים של בנה, והשתיים מתחילות להתקרב. זה מתחיל בשתייה, וממשיך בשתייה, וממשיך וממשיך בדיבורים על אמנות, על אהבה, חשיפת ווידויים ושקרים ודברים נוספים. החברות בין אמילי לסטפני מרתקת ומסקרנת, ובעיקר כשבעלה של אמילי, שון, נכנס לתמונה באופן מסתורי. ואז מגיע הקטע המסתורי בו אמילי מבקשת מסטפני לשמור על בנה ליום אחד, ומאותו היום, היא נעלמת. אף אחד לא שמע, ידע או מזהה איפה היא נמצאת. וסטפני חייבת למצוא אותה, כי מה היא תעשה עם הבן שלה בינתיים לעזאזל. אז הסרט מצליח לנגן היטב על שני הז'אנרים בשני חצאיו הראשונים. הסרט מצליח ליצור הפוגות קומיות, רובן בזכות אנה קנדריק הנפלאה שמשחקת את סטפני (הקומיקאית המקסימה מ'פיץ' פרפקט') וגם בלייק ליבלי בתפקיד אמילי מצליחה לסקרן וליצור דמות שמצד אחד קורעת מצחוק ומצד שני מורטת עצבים במסתורין האינסופי שלה. הסרט מצליח ליצור מצב מאוד יפה, בו הוא גם מצחיק מאוד, אבל גם מותח מאוד, ואלו לא מאפילים אחד על השני; המתח לא מונע מהקומדיה להצחיק, והקומדיה לא מונעת מהמתח לאבד מרמת הרצינות והמסתורין שבו. זה תרגיל בימוי יפה, ובעיקר מדליק. אני אהבתי את איך שהם עשו את זה. אבל בסופו של דבר הסרט חייב להמר על משהו. הוא חייב להחליט; האם אתה מתח, או האם שאתה קומדיה?! לאיזה כיוון אתה רוצה לקחת את הסרט לעזאזל?! אז הסרט מחליט שלא להחליט, כי מה לעשות, להחליט זה 'קלישאתי' מידי, והוא בוחר לנסות להיות מיוחד עד הסוף. חבל, כי זה מה שהורס את הסרט. לקראת סופו הסרט מקבל טוויסטים הזויים שאף תסריטאי לא היה מדמיין, לאט לאט הטוויסטים כבר נהפכים לדבילים להפליא, ואז מגיע השלב בו אפילו הסרט עצמו לא לוקח את עצמו ברצינות והוא נהפך לפארודיה על עצמו. זה כל כך מעצבן, שאתה רואה סרט שפשוט מחליט 'לאבד את זה' לקראת סופו ולצחוק לך בפרצוף. זה כמו הסיפורים האלה שכותבים בכיתה, כל אחד כותב מס' שורות והבא אחריו כותב את ההמשך אך ורק לפי השורה האחרונה של הכותב לפניו, ואז מגיע הגאון שכותב ''ואז הגיע בחור שדרס את כולם והם מתו!!'' ואז הוא יחשוב שהוא צ'ארלי קאופמן הבא. אז כן, הסיום של הסיפור בסרט הזה די מגוחך. זה מעצבן, כי אם הסרט היה ממשיך להיות מאוזן, ומעז לבחור לעזאזל לאיזה כיוון הוא הולך, הוא באמת יכל להיות סרט טוב. יכול להיות שאני מגזים, כי בסופו של דבר הסרט כן בחר - הוא בחר להיות קומדיה. אבל, אם לכל אורכו הוא היה קומדיה טובה, לקראת הסוף הוא נהפך לקומדיה סוג ז'. לסיכום, הסרט הזה הוא תרגיל קולנועי מדליק, מעניין, שמשלב בין שני ז'אנרים מאוד מנוגדים ומצליח לנגן על שניהם בקצב מאוזן ומסקרן שמחזיק לאורך רובו. בסופו הוא נהפך לדבילי, ואתם יודעים מה אומרים על מותחנים - ''אם הסוף טוב, הכל טוב''. חבל. ''בקשה מסתורית'' במא: פול פייג בכיכובים של: אנה קנדריק, בלייק לבלי ז'אנר: מותחן, קומדיה זמן: 117 דק' שנת יציאה: 2018 הגבלת גיל: 16+ קישורים: IMDB, Rotten tomatoes מציג כרגע בקולנועים, עם תרגום. |
תגובות
הוסף רשומת תגובה