סלנדראמן

את העובדה שמדובר בסרט רע אתם כנראה כבר יודעים, אבל אם זה לא מספיק, לדעתי ''סלנדרמן'' הוא גם אשכרה סרט מגעיל ומעליב, שבז למחלות נפשיות ולאירועים קשים רק כדי להפחיד.





כל נער או מתבגר שגדל על שנת 2010-2015 ככה בפורומי 'על טבעי' באינטרנט וחיפש מימים של 'דברים מוזרים ולא הגיוניים בעליל' נתקל פעם בחייו ב'סלנדרמן'. בכללי, מעבר לסרט הזה (את מי הוא מעניין בכלל?) 'סלנדרמן' הוא תופעה אינטרנטית מאוד חריפה, מאוד מסקרנת, וכזו שסחפה אחריה הד תקשורתי ואינטרנטי בסדר גודל מרשים.

אז כל מי שמחפש בגוגל בזה הרגע את 'סלנדרמן' וחוקר את התופעה האינטרנטית הזו, ימצא כנראה את הציטוט הבא מYNET (ואני לא מתכוון לשכתב) ;


''סלנדרמן נולד בשנת 2009, במסגרת דיון מקוון באתר Something Awful. משתמש בשם "Victor Surge" העלה לדיון שעסק בתמונות עם מאפיינים על טבעיים פוסט ובו שתי תמונות של ילדים אליהם הוא הוסיף דמות של ישות משונה ורזה לבושה בחליפה שחורה. הוא גם הוסיף לתמונה טקסט בו הוא תיאר כי מקור הצילום הינו בספרייה שעלתה בלהבות ושהתמונה עצמה נלקחה ביום שבו 14 ילדים נעלמו בשל התערבות ה"סלנדרמן", יצור מסתורי ומאיים.''


התמונה הראשונה שבה הופיע ''סלנדרמן'' באינטרנט, בדיון אינטרנטי על תופעות על-טבעיות.

מה שהתחיל כתמונה ממש לא אמינה של דמות כלשהי ללא פנים נהפך לתופעת רשת פנומנלית. לאט לאט יותר ויותר אנשים העלו לאינטרנט פוסטים על סלנדרמן, על תמונות של ילדים שבהם רואים דמות שנראית כמו הסלנדרמן, וכו' וכו'. אפילו הועלו סרטונים שבהם אנשים 'מחפשים' את סלנדרמן ואפילו מוצאים אותו - כמובן שביערות כמו באגדה. לאט לאט נוצרה אגדה המסתובבת ברשת שהסלנדרמן הוא כמו וירוס אינטרנטי, שאם תחשף אליו דרך התמונות או הסרטונים הוא יכנס לך לראש וירדוף אותך. סלנדרמן נעשה תופעה ויראלית שאלפי ילדים פחדו ממנה והתלהבו ממנה, ונהפך למה שאנו קוראים לו בשפה המודרנית - ''סיפור קריפיפאסטה'', מן הסיפורים האורבניים שמופצים באינטרנט ומעוררים טרור. יש לא מעט כאלה, והם ממש מסקרנים ומפחידים, בעיקר לאור העובדה שרבים מהם מכילים הוכחות ואירועי מציאות שקשה לערער על אמינותם. מסתורי משהו הא.

**

סלנדרמן נהפך למותג אימה שמשווק היטב. נעשו עליו סרטים דוקומנטרים, סרטוני 'פאונד פוטייג' ', ואפילו משחק מחשב שהקפיץ לו את רמת הפרסום - משחק שאני שיחקתי בו כילד פחדן בן 13 שפעם אחר פעם נבהל ורעד לראות את הקטע ההוא בו הוא מתהלך בספרייה והסלנדרמן פשוט קופץ משום מקום ואתה מאבד את העשתונות. סלנדרמן אמנם לא היה אמתי, אבל הוא היה מפחיד. כמה שנים חיכיתי שיצא סרט בנושא הזה, כמה שנים אני וחברי לילדות אשכרה החזקנו אצבעות שיצא סרט טוב שיעלה למסך את הפחד והאימה שהדמות הזו עוררה בנו. וזה תוכנן, ונדחה. שנה אחרי שנה. מאז 2012 זה 'בתכנון'. אז הנה, יצא. וחבל.



אז כן, ''סלנדרמן'' הוא סרט גרוע. הוא ממש לא מצליח לעמוד בציפיות ובטח שלא לכסות איכשהו את ההיסטוריה המסתורית שיש לו בעבר. יש כאן קונספט שהוא נדיר לחלוטין; דמות אימה, מסתורית, כמו כל דמות אימתית סטנדרטית שאנו מכירים בהיסטוריה, אבל כזו שכל אופן הפרסום שלה, האורבניות שלה, הפחד שלה, ההתפתחות שלה - הוא דרך הרשת. כלומר, יש כאן אשכרה סיפור אימה אורבני שנהפך להיסטוריה, והייתה להם הזדמנות אשכרה לעשות על זה סרט. איך אפשר לפשל עד כדי כך, איך אפשר.

מה שמעצבן זה ש''סלנדרמן'' מכיל המון דברים בעייתיים בהיסטוריה שלו. אם קראתם את הכתבה שצוטטתי ממנה למעלה, או ששמעתם חדשות פה ושם, אתם כנראה שמעתם על שלושת הילדות החמודות האלה בנות ה13 שדקרו את חברה שלהם לכיתה 19 פעמים וכלאו אותה כי לטענתם 'הסלנדרמן ביקש מהן לעשות את זה'. זה מפחיד. זה נורא. זה מזעזע. זה אשכרה אירוע שאתה לא יודע אם הוא יותר עצוב או יותר מפחיד.

ואז הסרט הזה, מגיע, ומעבר לעובדה שהוא לוקח את הקונספט והופך אותו לסיפור אימה הכי רגיל ומשעמם שיש, הוא גם מנצל את האירועים האלה - של הילדות - וממש מנצל אותם כדי לקדם את העלילה. הקריצות של הסרט למציאות הן עוד בסדר; יש שם הרבה רגעים בהם הדמויות הראשיות צופות בסרטונים שבאמת הופצו באינטרנט, וזה משעשע, ומוסיף לסרט רובד מציאותי שיכל איכשהו להציל אותו מהשממון.

אבל שימו לב לזה; 4 ילדות שגרות בעיירה שקטה נכלאות לסיפורים האורבניים של סלנדרמן, ועושות טקסים עבורו. אחת מהן מתה. אחת מהן מואשמת בזה. אהרוס ואגיד לכם שאחת מהן היא באמת אחראית לזה. הסרט מתמקד בזה שעבור הסלנדרמן צריך להקריב משהו, ובד''כ מישהו שקרוב אליך. הן מנסות להתנצל אבל אין להן איך לצאת מזה.

וואו. הם אשכרה לקחו סיפור קשה ומזעזע על רצח שנעשה על ידי ילדות והפכו אותו לסרט אימה שהוא ממש בדיחה. הלעג הזה לסיפור הזה הוא על גבול המעליב; יש כאן הורים וחברים של הילדה המסכנה ההיא (ז''ל) שאשכרה יראו את הסרט הזה ויראו איך הופכים את הסיפור הקשה הזה לבדיחה רעה. זה דוחה.

ואם זה לא מספיק, וחשבתי שדמיינתי בהתחלה, אבל אני יותר ויותר מגבש דעה על העובדה הרעה שהסרט הזה בז לנושאים נפשיים קשים כמו סכיזופרניה והתקף פסיכוטי. המילים 'התקף פסיכוטי' נאמרים בסרט הזה כל 2 דקות, ו'פגיעה עצמית' או 'פיתוח הרגלי אישיות רעים' בכל 4-3 דקות נוספות. ההאשמות הן שחשיפה לוירוס הסלנדרמן מעורר בך פסיכוזה ואובדנות, וכוסעמק, זה באמת נכון. ישנם לא מעט סיפורים בעולם על אנשים שעקב האימה והריאליסטיות של סלנדרמן קיבלו התקף פסיכוטי, וברור שסכיזופרנים לא צריכים מלכתחילה להחשף לסיפורים כאלה. זה לא כי סלנדרמן הוא כישוף רע, זה פשוט כי אנשים עם נטייה לפסיכוזה לא צריכים שיפרו להם את המחלה באמצעות סיפורים שמזכירים אלמנטים פסיכוטיים. כשזה בסה''כ בדיחת אינטרנט רעה וידוע שהאינטרנט פרוץ וחסר גבולות, זה איכשהו לגיטימי. כשזה סרט הוליוודי, שוב, זה על גבול המעליב.



והסרט ממשיך עם זה. תשמעו, זה סרט על דמות מפחידה שאי אפשר לראות, מה כבר אפשר לעשות עם זה? ומי שכתב את הסרט לא חשב יותר מידי, כי באמת אין הרבה מה לעשות עם קונספט אינטרנטי רע ושלוש דמויות ראשיות שסובלות מחוסר הגיון פנימי מולד, שמשוחקות על ידי ילדות שלא היו עוברות אודישן למופעי מתנ''ס שכונתי בפתח תקווה.

אז הסרט מוצא פתרון פשוט - לצלם את רובו כמו התקף פסיכוטי. הראייה החזתית הולכת ונמתחת, הזיות, טשטוש תמידי. קול צורם לצד שקט צורם. ראייה מעורפלת. צלילים. קולות. פעמונים. הליכה שקטה ומנותקת מהמציאות וכל דבר שאומרים לך נשמע מוזר. קולות והדים, משיכה של המצלמה, צילום פסיכודלי שמרגיש לך כאילו כל תמונה מהמציאות נמתחת לאורך ואתה מרגיש שאתה ביקום מקביל בו אין לשום דבר שליטה. קיצר, זה סרט שעושה סימולציה להתקף פסיכוטי, ואפילו מוצלח.

השאלה היא מה לעזאזל הסרט רוצה להגיד בזה. מה, שסכיזופרניה היא כמו וירוס מסרט אימה ושאנשים שסובלים ממחלות קשות בעצם מושווים לעלילות אינטרנט מביכות? שלהיות חולה זה כמו להיות חלק מסיפורי קריפיפאסטה מטומטמים? והכי גרוע - אם פאקינג אדם פסיכוטי צופה בסרט הזה, ונכנס למשל להתקף - אתם מבינים את הסכנה שבסיפור הזה? ונניח ואדם רואה את זה על סמים או משהו, אתם מבינים שזה עלול לפתח תסמינים פסיכוטיים? אתם מבינים?!!?

ויכול להיות שאני מגזים, אבל כאחד שחוקר את התחום, ואפילו חקר את הקהל, זה נורא. אפילו אני עם כמה שהסרט הזה נורא ולא אמין ומוזר הרגשתי לכמה רגעים שאני באמת מאבד קצת משיקול המציאות שלי, כי יש משהו שנורא מתאמץ לשאוב את הצופה, ונו, אנחנו בקולנוע. כמה אפשר להתכחש לצילומים מעורפלים וסאונד מצמרר. באיזה שהוא שלב זה חייב להשפיע על התודעה שלך, אם תרצה ואם לא. זה ממש מעליב.

אבל די, חפרתי על זה. גם אם הוא לא סרט שפוגע בצורה הזויה בחולי נפש ובנפגעי רצח, הוא סרט גרוע פשוט כי הוא לא מצליח בשום מטרה שהוא מציב לעצמו. סלנדרמן ברגע שיאו נחשף כדבר הכי מגוחך שיש; סוג של עיבוד אפקטים ממוחשבים רע שאני עדיין בהלם שהעזו להראות כישלון CGI שכזה בסרט הוליוודי. שחקניות רעות כבר אמרתי. יש סיפור? אין סיפור? אין לי מושג. שום רגע לא מסוגל להפחיד כי שום רגע לא באמת אמין. וברוב זמנו, הוא פשוט משעמם, כי לא קורה בו כלום, אשכרה כלום. פשוט. כלום. וזה בעצם די הגיוני, כי אנחנו מדברים על אנשים שפוחדים מדמות שאין לנו מושג איך היא נראית. איך לעזאזל אפשר לעשות סרט כזה?

אז זהו, שיש כבר ז'אנר מספיק מפותח לזה. זה ז'אנר כושל, שיש ממנו יותר מידי סרטים ואף אחד מהם לא באמת מצדיק את השימוש בו. זה ז'אנר ה'פאונד פוטייג', של סרטי פעילות על טבעית, המכשפה מבלייר וכו'. זה ז'אנר של סרטים כביכול ''דוקומנטריים'', עם סצינות אימה שמרגישות לך כאילו הן אמתיות בעקבות כך. לרוב זה גרוע, ומשעמם, כי אם אנחנו יודעים שזה לא אמתי זה לא מפחיד. אבל דווקא הקונספט הזה, החלק המצמרר בו הוא מובע במציאות, התופעה הויראלית שלו - מצלמות, פלאפונים, וכו' - זה אשכרה יכל לעבוד, ולעבוד לא רע.
והכי מצחיק - שיש לא מעט סרטונים (שכל אחד מהם יותר מוצלח ומפחיד מהסרט הזה) שהם סוג של 'פאונד פוטייג' של סלנדרמן, ואנשים אשכרה פוחדים מהם. זה דבר שהוא קיים, והוא מצמרר, והוא יכל לגמרי לעבוד בקולנוע. אבל הם בחרו שלא. במקום זה קיבלנו סרט אימה שכולנו היינו מעדיפים למחוק מהרזומה שלנו.