 סרטים הוליוודיים קיטשיים וגנריים העוסקים במשפחות לבנות וחיים אמריקאים נוצצים הם לא עסק שחדש לאף אחד מאיתנו. אנחנו מכירים את הנוסחה. בארוחת הערב תמיד המתבגר יהיה תקוע באייפד, המתבגרת תלבש חצאית שקצרה מהחוטיני שלה ותחפש גברים בוגרים ממנה לבילויי ערב, התינוק ישפוך כל דבר אשר על ידו והאמא תמיד תתפרק בדמעות שהאבא לא מספיק לצדה עד שבסוף האבא עושה שיחת בנים על בירה עם בנו והילדה תבין שאמא שלה אוהבת אותה ותתחבק איתה ובסוף כולם ילמדו בקולג' נוצץ וההורים יהפכו לסבא וסבתא וכו' וכו'. ''פתאום משפחה'' הוא סרט שהולך באותה הנוסחה, אם חשבתם אחרת. מארק וולברג ורוז ביירן הם זוג אמריקאים סטנדרטים ולבנים שמחפשים איך לאתגר את חיי הזוגיות שלהם. במקום להביא מליון ילדים שכוללים הריונות והשמנות והנקות, הם בוחרים באופציה הפשוטה יותר - לאמץ. הם בוחרים במקרה את הילדים ש'אף אחד לא רוצה לאמץ אותם' כי הם 'ראו בהם משהו שאף אחד לא ראה', ואז הם מתחרטים ונופלים לקשיים, ורגעים לאחר מכן הם מבינים איך להבין את לב ילדיהם ולדבר איתם בכנות וליצור את אווירת המשפחה המושלמת. למרות שזה נשמע בנאלי להחריד, יש בסרט רגעים משמחים ממש. הסרט כן מעז להיות מודע לעצמו מידי פעם, ובז לקונספט המלוטש והקיטשי שהוא מייצג. אפילו לאלמנט הגזעני בו זוג לבנים מצילים שלושה נערים ממוצע אפריקאי הם מוצאים הומור פנימי שהופך את העובדה הזו לנסלחת. מארק וולברג אמנם לא יוצא מהתפקיד השבלוני הרגיל שלו, אבל כן מצליח להצחיק מידי פעם, וגם רוז ביירון מצליחה להתעלות מעל עצמה לרגעים. יש בסרט רגעים מקסימים, יש בו מודעות עצמית, ויש אפילו בתפקיד אורח את אוקטוביה ספנסר שזה תמיד מעלה לסרט כמה נקודות. לבסוף הסרט נגמר בצורה שכולנו ציפינו לה, וזה מאכזב, ומעצבן, ומתקתק להחריד, אבל נו, סרטי משפחה, מה כבר יכול להיות רע בקצת טוב לב? ואז הגיעו השורות שערערו את הדעה שלי לחלוטין - ''מבוסס על סיפור אמיתי''. כאן הרגשות שלי נעשו מעורבים ממש. הסרט היה מהנה לאורך רובו, אך כאמור, מתקתק, מלוטש וכזה שמציג את החיים בצורה ציורית וצבעונית כמעט מושלמת. אין לי בעיה עם סרטים שיראו את החיים כך, אבל כשהסרט מתעד חיים של ילדים *אמיתיים* שאומצו ועברו את החוויות האלה, זה נדמה כמעט שהסרט אפילו מתעלל בגורל שלהם. לא יעזור כלום, אני די בטוח ששלושה ילדים שנזנחו לא פעם ולא פעמיים מאמם לא יכולים לחוות את חיי הפרבר האמריקאי בצורה כזו צבעונית ומושלמת, וכשאני חושב על מס' דברים שאסור לי לשכוח - ההשפעה של סרטים על התודעה, התפיסה וההשפעה על ראשו של ילד - זה קצת התעללות. אני די בטוח שהילדים שעליהם נעשה הסרט לא יהנו לראות שעשו מהחיים הקשים שלהם פיקניק, ואני די בטוח שהילדים קטנים שאומצו שיראו את הסרט הזה די יתוסכלו ויכאבו כשהם יגלו שהחיים לא דומים לסרטים כאלה ושמדובר בהבטחות שווא. כל כך קשה לעשות סרט שיהיה גם מקסים ולבבי אבל גם כזה שלא הופך את החיים לגן עדן מושלם ומלא בחדי קרן? |
תגובות
הוסף רשומת תגובה