''באהבה, סיימון'' - אותה קלישאה, אבל בגייז

יום שישי , 29/6/18, 11:37





לפעמים להיות בנאלי זה לא רע.

אתם יודעים, יש הרבה סרטי רומנטיקת נעורים בנאליים בשנים האחרונות. ''אשמת הכוכבים '', ''סילבסטר בניו יורק'', ''ללכת בדרכך'' וכו'. אם אתם לא מכירים את השמות האלה, זה בסדר גמור. מניח שאתם מכירים שמות כמו ''מועדון ארוחת הבוקר'' או ''יומן נעורים'' והם עדיפים לחלוטין. אין לי בעיה עם סרטים רומנטיים. לאורך כל השנים הקולנוע מצא ברומנטיקה סוג של פריקה מנחמת, אתם יודעים, האלה שהולכים לסרטים בשביל להרגיש את מה שיש (או אין) להם בחיים או כדי להעצים דייטים ראשונים. לי אישית נמאס מזה.

וזה לא שנמאס לי כי זה שחוק או משהו, זה נמאס כי זה כבר לא באמת סרטים רומנטיים. אוקיי, לא אשקר, אני לא מת על הז'אנר ובמבט אובייקטיבי הסרטים האלה שציינתי למעלה הם די בסדר. ובכל זאת, מה יש לאנשים עם כל סיפורי האהבה המטומטמים האלה? למה הסיפורים האלה תמיד חייבים ללכת באותה הדרך ובאותה הנוסחה ותמיד לנסות לגרום לי להאמין שהאהבה מנצחת? מישהו זוכר את אחוזי הגירושין? והדייטים האלה, בתיכון. הם לא פשוט סטוצים שנמשכים יותר מידי זמן? מה הקטע? לא נמאס?

אז לא, לא נמאס, וזה יישאר. הכל טוב. ''באהבה סיימון'' הוא סרט רומנטי טיפוסי. יש בו דמות, והיא די סימפטית. ניק רובינסון הוא סיימון, בחור שאוהב בחור אחר דרך התכתבות כלשהי במייל. הם מכירים ככל הנראה בפורום גייז (ממה שהבנתי) ומפה לשם מתפתחת בניהם שיחה על היכרות וארון. ויש את מרטין, הבחור הפחות סימפטי, שמגלה את הצ'טים במקרה במחשבו של סימון וסוחט את סיימון בכדי שיעזור לו לכבוש את לבה של חברתו הטובה, ליאה (קת'רין בלפורד) המוכרת לכולנו מהסדרה 13 סיבות (המצויינת), אבל היא מאוהבת בכלל בסימון כפרע'ליו, והגורל לא הולך לטובתה. מכאן לכאן הסרט בעצם מתקדם ברומנטיקה האינטרנטית בין סיימון לחברו לעט בלו, ובין זה שהוא מנסה למנוע ממרטין לגלות את הסוד שלו לליאה. מסובך העסק. לא באמת.

אז כן, אנחנו מכירים סרטים כאלה. רומנטיקה אצל חברים לעט דרך התכתבות? מכירים. הסתרת האהבה כדי שלא יגלו כי זה רע? מכירים. החברה מאוהבת בך אבל אתה מאוהב במישהו/י אחר/ת? מוכר. הכל לפי הטריקים הישנים. אין הפתעות. אין גילויים מרתיעים. אין רגעי מפתח. אין דיון עמוק על הומוסקסואליות, הטרונורמטיביות, או חלילה ביקורת כלפי תרבות הגייז. למעשה הסרט גם נקלע למספר מערכות יחסים הטרוסקסואליות, והשילוב יוצר סוג של ''דלתות מסתובבות'' בגרסה לנערים שצריכים אהבה.

וזה מעולה.

זה מעולה כי עד היום לא היה דבר כזה. למה זה מעולה? כי זה גייז. פשוט וקל. הכל כאן עובד במתכונת שכבר הכרנו בעבר, אבל כשמדובר בגייז, זה אחרת. זהו סרט קליל, ואין בו שום דבר בוטה. מהסרטים האלה שאפשר לראות כשאתה בן 13 בדי וי די עם חברים ופופקורן. זה מהסרטים האלה שאתה יכול ללכת עם כל המשפחה לבילוי בסופ''ש. מהסרטים האלה שמקרינים בבית ספר כשיש שיעור חופשי. וזה על גייז.

עד היום הקולנוע הגאה היה מאוד יומרני ושאפתני, ולא הייתה לי בעיה עם זה. ''אור ירח'', ''כחול זה הצבע החם ביותר'', ''עור מסתורי'', ''קרא לי בשמך'', ואלו רק מהשנים האחרונות. סרטים גאים, על נערים, שמצליחים להביע את הקושי ודיון אודות ההומוסקסואליות באופן קשה ומעורר מחשבה. הבעיה היא שאף נער או לפחות נער הטרוסקסואל לא יתעניין בסרטים כאלה. ובנוגע ל''באהבה סיימון'', מדובר בסרטים שנערות יגררו בכוח את החבר שלהן אליו, כי זה נשמע ממש חמוד, וזה באמת ממש חמוד.

אז כן, זה לא סרט טוב, אני לא אשקר. מרגע לרגע הוא נעשה קיטשי יותר, בנאלי יותר, ואולי הדבר היחידי שאהבתי בו הוא הרגע הזה בו קת'רין (שמזכירה לרגע את האנה בייקר אהובתי) מטיחה בסיימון שזה שהוא בארון לא מאפשר לו להיות חרא של בן אדם, והיי, הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה (אולי לסמוטריץ' או משהו). בתכלס, רוב הזמן בעיקר צחקתי על הדמויות ובכל פעם בה קת'רין הופיעה צעקתי "Welcome to my tapeee" בשיא ההתלהבות ואנשים זרקו עלי פופקורן. הכל טוב.

אבל אם הגענו לשלב הזה, לעידן הזה, בו מוצג סרט נעורים בנאלי, בלי יותר מידי בוטות, על הומוסקסואליות, שמציג אותה באופן עדין, מקסים, כזה שבכלל לא מהווה בעיה לאף אחד בעולם הזה - זה נהדר. זה שהסרט מציג משפחות מכילות, בית ספר ליברלי, חברים אוהבים ותומכים לא משנה מה, והעניין של זה שאתה 'הומו' הוא לא ביג דיל בעיני אף אחד, וזה נהדר.

בסופו של יום בעוד מס' שנים בהם להיות גיי באמת לא יהיה ביג דיל, הסרט הזה יישכח וייזכר כסרט שאמנם היה פורץ דרך אבל כל כך משעמם ושגרתי, וזו לדעתי גם משאלתו של הבמאי ושל הקהילה הגאה יחדיו. ''באהבה, סיימון'' הוא סרט אהבת-נעורים בנאלי, וזה, באופן אירוני, מה שהופך אותו לכל כך מיוחד.

''באהבה סיימון'' / ''Love, Simon''
במא: גרג ברלנטי
בכיכובים של: ניק רובינסון, קת'רין לנגפורד, ג'ניפר גארנר, ג'וש דוהאמל
ז'אנר: דרמת נעורים רומנטית
זמן: 110 דק'
שנת יציאה: 2018
שפה: אנגלית
הגבלת גיל: ללא
קישורים: IMDB, Rotten tomatoes
ציון: ★ ★ ★

מציג כרגע בקולנועים, עם תרגום.